|
התיישנות הינה מנגנון המתקיים בשיטות משפט שונות ומקים מחסום לעריכת בירור משפטי. הטעם למניעה זו נחלק לשני סוגים: מהותי - שעה שהעילה המשפטית אינה ברת יכולת תביעה, ישום או אכיפה על פי חוק או פרוצדוראלי - כאשר עילת התביעה שרירה ותקפה אולם עקב טעם דיוני של חלוף זמן רב מדי ממועד היווצרות העילה ועד הגשת התביעה, לא ניתן עוד לדון בה.
קיום התיישנות דיונית אינו מבטל את הזכות כשלעצמה ובידי התובע מסורה אפשרות לעמוד על זכותו בפנייה להליכים חוקיים מחוץ לכותלי בית המשפט.
זקוק/ה לסיוע של עורך דין? חייג/י חינם: 1-800-800-891
טעמים לקיום מנגנון ההתיישנות
בבסיס עקרון ההתיישנות עומדים מספר צידוקים מרכזיים, המתייחסים לכל אחד מהשחקנים בזירת התביעה:
מבחינת הנתבע - ההתיישנות מקנה לו הגנה מפני הגשת תביעות שחלף זמנן. הלכה למעשה מהווה התיישנות מעין מחילה על העבירה שבוצעה לכאורה ומזמנת לחשוד / הנאשם אפשרות לפתוח דף חדש בחייו האישיים והעסקיים בויתור אחר התחקות אודות עברו.
מהפן הראייתי - הגשת התביעה בחלוף זמן ממושך מקשה על יכולת ההגנה של הנתבע ומאלצת אותו להחזיק בראיות לאורך תקופה ארוכה, דבר שאינו מתאפשר תמיד.
בהיבט התובע - אדם המשתהה בהגשת תביעתו מצטייר כמי שישן על זכויותיו או ויתר עליהן כליל ולפיכך נתפס כראוי פחות לקבלת סעד ותרופה משפטיים.
במישור הציבורי - קיים אינטרס בכך שעל שולחן מערכת המשפט לא יונחו תביעות ישנות. זאת מאחר ולאורך השנים פוחת העניין שמגלה בהן הציבור, קיים קושי פרקטי וראייתי בבירורן וראוי כי המערכת תתפנה לעסוק בנושאים אקטואליים העומדים לפתחה.
למול טעמים אלה ניצב הצורך להגן על זכותו העקרונית של התובע לקבלת תרופה בגין עוולה שבוצעה לו.
מנגנון ההתיישנות מבקש לאזן בין אינטרסים נוגדים אלה, להותיר בידי הנפגע שהות ארוכה דיה להגשת תביעתו ובמידה וחלף פרק הזמן הנקוב בחוק, לאפשר לו לממש זכותו מחוץ למערכת המשפט.
התיישנות בחקיקה
החוק המרכזי אשר מעגן את מנגנון ההתיישנות בשיטת המשפט הישראלי הינו חוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958.
חוק זה מתייחס למועד העלאת טענת התיישנות, חישוב מרוץ ההתיישנות בהתאם לענפי הדינים ובהתקיים נסיבות מסוימות, טעמים המשהים או מפסיקים את תקופת ההתיישנות, חריגים ועוד.
פרט לכך מופיעות הוראות ייעודיות לעניין ההתיישנות בחוקים אחרים.
תקופות ההתיישנות משתנות בין ענף דינים אחד למשנהו ובהתאם לתחומים בכל ענף. הרציונאל העומד מאחורי הדבר הינו כי משך ההתיישנות משקף את חומרת העבירה.
כך, תביעות במשפט האזרחי יתיישנו מוקדם יותר לעומת תביעות בדין הפלילי. בתחום הפלילי עצמו קיימת אבחנה בין העבירות לסוגיהן כאשר משך ההתיישנות על עבירות חמורות ארוך יותר.
>> דוגמאות להתיישנות במשפט האזרחי
ההתיישנות בענף זה נחלקת לשניים: בשאינו מקרקעין - תקופת התיישנות בת שבע שנים, לדוגמא - התיישנות תביעת נזיקין; במקרקעין - תקופת התיישנות בת חמש עשרה שנה (אלא אם רשומים בטאבו ואז תוארך ההתיישנות בעשר שנים נוספות).
לכלל זה קיימים מספר חריגים דוגמת הסכמה בכתב בין בעלי הדין המאפשרת לקצר או להאריך את תקופת ההתיישנות או התיישנות פסק דין (למעט הצהרתי) שהינה כעבור עשרים וחמש שנה.
ליחצו להתייעצות עם: עורך דין אזרחי
>> דוגמאות להתיישנות במשפט הפלילי
תקופות ההתיישנות במשפט הפלילי קבועות בסעיפים 9 ו-10 לחוק סדר הדין הפלילי ומשתנות בהתאם לסוג העבירה והעונש המוטל בגינה.
כך: פשע שהעונש בגינו הינו מאסר עולם או מוות יתיישן בחלוף עשרים שנה, פשע מסוג אחר יתיישן כעבור עשור, עוון מתיישן בחלוף חמש שנים וחטא כעבור שנה.
בהיבט התיישנות העונשים - פשע יתיישן כעבור עשרים שנה, עוון כעבור עשר שנים וחטא בחלוף שלוש שנים.
ליחצו להתייעצות עם: עורך דין פלילי
זקוק/ה לסיוע של עורך דין? חייג/י חינם: 1-800-800-891
ליחצו על הקישורים לקריאה נוספת בנושא התיישנות:
 |
