|
המשפט הישראלי מתייחד בחקיקה ענפה בתחומי עבודה שהינה מן המתקדמות והמפותחות בעולם. פרט לזכויות הבסיסיות אשר אינן ניתנות להתניה, כוללת חקיקת המגן בתחום דיני עבודה בישראל שורה ארוכה של זכויות והטבות סוציאליות, אשר תכליתן לתרום לשיפור איכות חייו של העובד - במהלך שעות העבודה ומחוץ לכותליה.
על זכויות אלה נמנים בין היתר דמי ביגוד, המהווים חלק ממארג ההטבות הסוציאליות להן זכאי העובד במסגרת עבודתו, בהתקיים תנאים מסוימים. 
מדובר בסכום כסף המשולם לעובד מידי שנה במועד קבוע, לצורך רכישת הלבשה והנעלה. דמי ביגוד עשויים להינתן באופן פיזי - בדרך של אספקת פריטי ביגוד על ידי המעביד או בשווה כסף - מתן תשלום לעובד לצורך רכישת הביגוד.
לקבלת סיוע משפטי בנושא זכויות העובד חייגו חינם: 1-800-800-891
מעמדה המשפטי של הזכות הסוציאלית לקבלת דמי ביגוד
בניגוד לזכויות סוציאליות אשר המעביד מחויב בהן ואינן קוגנטיות (ניתנות להתניה), דמי ביגוד הוכרו בפסיקה כזכות נלווית, שלא כל העובדים במשק זכאים ליהנות ממנה.
חובת המעביד לספק לעובדיו ביגוד או לחלופין לשלם להם דמי ביגוד אינה מעוגנת במסגרת החוק. הלכה למעשה, הזכות לקבלת דמי ביגוד קמה שעה שעל מקום העבודה חלים צו הרחבה או הסכם קיבוצי המציינים במפורש את חובתו לשלם לעובד דמי ביגוד או לספק לו בפועל בגדי עבודה.
ערוץ אחר המאפשר קבלת הטבה של דמי ביגוד הינו הסכם אישי אשר נחתם בין המעביד לעובד, המעגן את זכות העובד לקבלת דמי ביגוד.
תוקפה של הזכות לקבלת דמי ביגוד
מאחר ודמי ביגוד נחשבים לזכות סוציאלית נלווית הרי שהינה חלה לאורך תקופת ההעסקה. כלומר, כל עוד מתקיימים בין הצדדים יחסי עובד מעביד וחל צו הרחבה, הסכם קיבוצי או הסכם אישי המעגנים את זכות העובד לקבלת דמי ביגוד.
שעה שמערכת יחסי העבודה מגיעה אל סיומה פוקעת מאליה זכות העובד לדמי ביגוד אלא אם נקבע בהסכם במפורש אחרת.
דמי ביגוד לשנת 2010 - מה קובע החוק?
מדי שנה נקבע ומתעדכן גובה תשלום דמי ביגוד שיוענק לעובדים. בשנה הנוכחית (2010) עומדים דמי הביגוד במגזר הציבורי על סכום של 1,961 ש"ח לשנה.
אי תשלום דמי ביגוד
בנסיבות בהן המעביד אינו משלם לעובדיו דמי ביגוד יש לערוך בדיקה משפטית ובמסגרתה להתחקות אחר המקור הנורמטיבי המצמיח את החיוב למתן דמי ביגוד.
במידה ומקום העבודה כפוף לתחולת הסכם קיבוצי או צו הרחבה המעגנים את זכות העובדים לקבלת דמי ביגוד הרי שהמעביד מחויב בתשלומם כדין וכך גם במקרה של הסכם אישי אשר נחתם בין הצדדים ומסדיר זכות זו.
שעה שהמעביד נהג לשלם לעובדיו דמי ביגוד משך שנים הרי שהתשלום הקבוע הפך לחלק מהסכם העבודה. במידה ובשנה מסוימת החליט המעביד להפסיק זאת עשוי הדבר להיחשב כהפרת הסכם העבודה ולעלות כדי פגיעה בתנאי ההעסקה של העובד.
נסיבות אלה מצמיחות בידי העובדים אפשרות להגשת תביעה נגד המעביד ומזכות בסעד משפטי של אכיפה, פיצוי או התפטרות אשר דינה כדין פיטורים.
ראוי לציין, כי אי הגשת תביעה נתפסת על ידי הערכאות כהסכמה בשתיקה ובמקרה זה יחשב העובד כאילו קיבל על עצמו את השינוי. הפניה בנושא זה תעשה אל בית הדין לעבודה מן הסתם.
משרדינו מפעיל מחלקה משפטית ענפה, המתמחה בנושא זכויות העובד ודיני עבודה, ואנו נשמח להעניק לכל פונה יעוץ משפטי מעולה, באמצעות עורך דין מנוסה בתחום.
לקבלת סיוע משפטי בנושא זכויות העובד חייגו חינם: 1-800-800-891
 |
